מאת: צבי דובוש, עורך אישים
רוית יעקב (33), חברה בגדוד העברי, שחקנית תיאטרון, הבובה מימי, וגם מעדכנת סטטוסים מסורה בפייסבוק. תפסנו אותה לשיחה.
מה זה הגדוד העברי ואיך מתגייסים אליו?אנחנו חבורה של חמישה אנשים מוטרפים (יעל טל, יניב ביטון, שלומי טפיארו, דקלה הדר ואני, רוית יעקב) ומוזיקאי מוכשר (עידו אופק, יוצא הדורבנים) ובמאית ועורכת שעומדת בראש (מוריה זרחיה). בלי תפאורה, בלי פאות ובלי איפור אנחנו מציגים מצבים יומיומיים בחברה הישראלית מנקודת מבט שונה עם קריצה וניחוח נוסטלגי. המופע כולל בתוכו קטעים מוזיקליים ותנועתיים מפתיעים ביותר! יותר מזה אני לא מגלה, בואו לראות!
בלי להשתחצן, כל תהליך העבודה היה בהשראת גיבורי תרבות כמו הגשש החיוור, יוסי בנאי, אפרים קישון, התרנגולים ועוד רבים וטובים. חלקם (תיקי דיין, חנה לסלאו ומוני מושונוב) אפילו באו לראות את המופע, מה שהיה מרגש ביותר! אנחנו רואים בקבוצה שלנו סוג של שליחות והיינו מתים להיות הדור הבא שישמור על הגחלת...
אפשר להתגייס בצוותא בימי שישי, אבל אנחנו משתדלים להופיע גם באמצע השבוע לטובת שומרי הדת והמסורת, אוכלי הצמחוני והנסורת.
ומה עוד את עושה בימים אלה?
עובדת על ערב מוזיקלי חדש משירי חנוך לוין, פעם בגיל 18, לצידם של קרן הדר וגבי שדה ובבימוי וניהולו המוזיקלי של אלכס כגן, שהיה חברו בחייו האישיים ושותף לכמה מהיצירות שלו.
את מרגישה שהלימודים בבית צבי תרמו לך?
תקופת הלימודים בבית צבי תרמה להרמה והנחתה. אני בהחלט חושבת שאסור לפסוח על שלב הלימודים אף על פי שהיום מוכיחים לנו שאפשר גם בלי, אבל אני לא יודעת אם הייתי ממליצה לכל אחד ללמוד בו כיום.
אני מאמינה שהיחס בין בית הספר לתלמיד זה כמו במערכות יחסים, או שיש כימיה או שאין. לפני שבוחרים בית ספר למשחק רצוי לעשות מחקר, כדי לא למצוא את עצמך על תקן משרת א', כובסת ג', מזיז סמובר ד' וסדרן.
מה עשית אחרי סיום הלימודים?
אחרי שסיימתי את בית צבי ב-2004 , השתלבתי בתיאטראות הילדים והנוער (אורנה פורת, התיאטרון הארצי לנוער). לשמחתי לא יצא לי לשחק תפקידים מעולם החי, הצומח והדומם, אבל ללא ספק היו כמה מקרים של תפקידים בעלי בעיות זהות שמלוות אותי בהומור עד היום...
אחת ההצגות המשמעותיות ברזומה שלי היא זיסעלע בבית לסין, שהיא בעצם תיאטרון-מחול שחיבר את המשחק עם מוזיקה ותנועה (וחוה אלברשטיין אפילו תרמה חלק מהמוזיקה). ההצגה זכתה להשתתף בכמה פסטיבלים בעולם, כולל פסטיבל לומינטו בטורנטו. זו היתה חוויה מדהימה שכללה מפגשים עם הקהילות היהודיות, מפלים של ניאגרה והרבה שופינג.
מי מימי?
הבובה מימי היא תפקיד שקיבלתי במתנה מרינת גבאי, שלצידה אני משחקת כשלוש שנים באהבה גדולה. זאת זכות גדולה לשמח ילדים ולראות את האור בעיניים שלהם. הם אף פעם לא ציניים ואומרים תמיד את האמת, אבל מאהבה.
הבובה מימי משתתפת כיום בהצגה "אצלנו בחצר", משירי נעמי שמר, שבה משתתפת גם ההשראה שלי, חנה לסלאו! היא משחקת את תפקידה האלמותי "קלרה" והיא ממש הצליחה להחדיר אותו ללב הילדים.
מה עם קולנוע?
גם זה יגיע. אני מסוג האנשים שצריכים להזיע כדי להגיע. כל שחקן יספר לך כמה ארוכה הדרך עד לקבלת התפקיד המיוחל וכמה אינספור אודישנים בדרך צריך לעבור....לשמחתי יש לי סוכנת שמאמינה בי ומשתדלת להפיץ עלי את השמועה עד ליום שבו מישהו יסכים לקחת אותי תחת חסותו (חוץ מגבר) ויגיד לי כן.
לא מתחשק לך לפעמים לקחת תפקיד כמו הבכיפיות, רק כדי לפרוץ לתודעה?
לא הייתי מוכנה לעשות הכל, ואפילו לא את הבכיפיות. לא נראה לי כיף להסתובב עירומה באולפן כשהפטמות שלך עוצרות טרמפים...
כמה שעות ביום את מול הפייסבוק?
הפייסבוק זו השלמת ההכנסה שלי. זה הזמן לגלות שאני מושתלת של ההפקה...
אני מאמינה שהפייסבוק הומצא לאנשים כמוני שחייבים להגיד הכל על הכל. מבחינתי אני עולה ערב ערב לבמה הפרטית שלי, מציגה מופע יחיד ומשתכרת מלייקים. יש כאלה שיפרגנו ויש את אלה שחושבים שאני חופרת, אבל הודות להייד עכשיו הכל בסדר וכולם מרוצים. חופרת, חופרת, אבל יודעים כל פיפס שכתבתי.
מעבר לעובדה שהפייסבוק הוא פלטפורמה שיווקית מעולה (להבאת קהל לגדוד העברי לדוגמא), הוא מפתח את חוש הכתיבה שלי (לכל הציניים שביניכם) וגורם לי למצות את כל החוויות היומיות שלי בסטטוס אחד משעשע ועוד אחד ועוד אחד ובסופם הרבה הרבה לייקים.
כמה זמן אני משקיעה? בקטנה. שעה פה, שעה שם...
לסיום, תני לי סטטוס
אני רווקה! (אמא תרדי ממני!)
הגדוד העברי מציג מדי חודש בצוותא.