יצירת מופת, חמישה כוכבים



מאת: צבי דובוש, עורך אישים

אהרון קשלס (34) ונבות פפושדו (30) הם היוצרים של סרט האימה הישראלי הראשון, כלבת, שמסתמן כלהיט שיחמם לנו את החורף הקרוב. תפסנו אותם לשיחה

אהרון קשלס ונבות פפושדו

רוב סרטי האימה מתרחשים במקומות אפלים, בלילה. כלבת מתרחש באור יום בצבעים עזים.
ההחלטה לצלם את כלבת באור יום נבעה מכמה סיבות:
הרגשנו שאנחנו צריכים לבדל את עצמנו מסרטי האימה האמריקאיים. אחת השאלות הראשונות ששאלנו את עצמנו הייתה: "מה ישראלי בעינינו ואיך אפשר לתרגם אותו לסרט אימה?". כמובן שהאקלים הישראלי ובמיוחד השמש שלנו הם דברים שאנחנו ידועים בזכותם - מישהו שיראה את הסרט בחו"ל יוכל להרגיש בו את ישראל.
מהרגע שהתחלנו להשתעשע ברעיון של לצלם סרט אימה באור יום, התחלנו לתרגם את זה למרכיבים תסריטאיים ושפה ויזואלית. היצ'קוק תמיד אמר שהדברים הכי מפחידים קורים באור יום. תחושת הביטחון המזוייף שקיימת במהלך היום תורגמה והפכה להיות אחד המוטיבים הבולטים בתסריט של כלבת.
ברמה הוויזואלית צילום באור יום ואור זמין תמיד מייצר סרטים עם מראה מרתק. האור הזה תמיד מוציא את הצבעים בצורתם המושכת ביותר (אנחנו ממליץ לצופים לחפש הקרנות דיגיטליות של הסרט, זה פשוט מרהיב).
כמובן שההשלכות ההפקתיות הן מורכבות ומסובכות, אבל כנראה שגם כאן האתגר ריתק אותנו. צילמנו את הסרט בחורף, במונחים של שעות צילום מדובר בקושי ב-8 לעומת 10 או אפילו 12 בקיץ. ככה שכל יום היה מירוץ מטורף כנגד השעון. היינו גונבים את הרגעים האחרונים של האור, לפעמים השמש ניצחה ולפעמים אנחנו.

האם כשהייתם קטנים קרה לכם משהו רע ביער?
לא שאנחנו זוכרים, אבל יכול להיות שאנחנו מדחיקים – נחזור אליך עוד כמה שנים אחרי טיפול מעמיק. אנחנו לא יודעים אם יער זה מקום לא אופייני לישראל. זה נכון שאין לנו הרבה יערות בארץ, אבל זה רק עניין סמנטי. אין יער אבל יש חורשות קטנות וגדולות, ואנחנו בכל זאת ידועים בתור מדינה של טיולים: טיולים רגליים, טיולי אופניים, מנגלים, טיולים עם תנועות הנוער וכו'. העצים הם כן חלק מהנוף התרבותי של המדינה.

בנוסף, רצינו לעשות סרט שמתרחש רובו ככולו בלוקיישן (OUTDDOR) גם כסוג של אנטיתיזה לקולנוע הישראלי שהתרגלנו אליו - בתוך דירות, על סטים, מואר מלאכותית. 95 אחוז מכלבת צולם בטבע בלוקיישינים טבעיים שסיפקה אמא אדמה והאירה לנו חברתה השמש. אין לזה תחליף מבחינת הצבעים העשירים והלוק המיוחד. גם האווירה שלצלם בטבע הכניסה משהו מאד מרגש לעבודה על הסט, ואצל השחקנים.

יער הוא לוקיישן מדהים, הרבה מסרטי האימה הגדולים מתרחשים בתוך סבך עצים. נורא קל ללכת לאיבוד ולאבד תחושת מרחב וכיוון. הצבעים הברורים שלו - ירוק וחום בשילוב צבעי התלבושות של הדמויות (שנבחרו בקפידה) מאפשרים ליצור פלטת צבעים מאד ייחודית ומאופיינת.

איך הייתה חלוקת העבודה ביניכם?
קשה להגיד איפה אחד מתחיל והשני מסתיים. בזמן הכתיבה זה היה סוג של פינג פונג, כשכל אחד מנסה להתעלות על השני במידת הקיצוניות שהוא מביא אל התסריט, עד שלבסוף השני אומר: "אוקיי, קח אחורה...".

תמיד כשאנחנו יוצאים מסרט אנחנו מגלים שחשבנו את אותם דברים, בכלל אפשר להגיד שאנחנו די מסונכרנים בטעם שלנו ובדעות שלנו. כשביימנו פשוט דאגנו לתת מרחב וכבוד האחד לשני, באופן מפתיע מאד טבעי לנו וקל לנו לעבוד האחד עם השני.

שלב העריכה אולי היה הפורה מכולם מבחינת העבודה בצוות, מכיוון שתמיד היה מישהו יותר מפוכח ויותר צלול שהצליח לקחת צעד אחורה ולהסתכל על הסרט בפרספקטיבה נקייה יותר. ככה יכולנו להיות מאד קשוחים עם עצמנו מבלי לפחד להיות מאוהבים בחומרים.

מאיפה הגיע הרעיון ולמה עבדתם כל כך הרבה זמן על הסרט?
היינו בניו יורק עם סרט הגמר (Zeitgeist, צ.ד.) של נבות, שאהרון הפיק. באחד הימים לקחנו אוטובוס לאטלנטיק סיטי. אכלנו המבורגרים בהארד רוק קפה ואחר כך הלכנו לחוף הים כדי להעביר את הזמן עד שתתחיל ההופעה של להקת "TOOL". שם על חוף הים, עישנו סיגרים והגינו לראשונה את כלבת.

כשחזרנו לארץ התיישבנו לכתוב את התסריט. התסריט היה גמור אחרי משהו כמו חודשיים והתחלנו לחפש מפיק שיהמר עלינו מכספו הפרטי. מהרגע שפגשנו את חיליק (חיליק מיכאלי, צ.ד.) הכל תפס תאוצה.

הצילומים ארכו 19 ימים. בדרך כלל המינימום בהפקה ישראלית הוא 25 ימים.

אגב, התפיסה שלקח לנו הרבה זמן היא מוטעית. אתה מוזמן לבחון את משך הזמן שלקח לעשות את ביקור התזמורת, עג'מי או לבנון ולגלות עד כמה הלידה של כלבת היא זריזה במונחים ישראליים.

הסיבה שכולם משוכנעים שלכלבת לקח הרבה זמן היא אחת: הדיווח על אודותיה החל כבר בשלב הצילומים. 30 צוותי צילום נכחו כבר ביום הראשון לצילומים והבאז החל מוקדם מדי. בדרך כלל אתה שומע על סרטים רק כשהם מתקרבים למסך. למן הרגע שהחלו לדבר על כלבת לא הפסיקו לדבר על כלבת ובמקרה כזה שנתיים זה באמת מרגיש כמו זמן ממושך.

אם תבחן את ההשתלשלות של כלבת משלב הרעיון ועד ההפצה שלו תגלה שמדובר בסך הכל בשנתיים וחצי . זמן שיא. יש תסריטאים שזקוקים לשנתיים רק כדי לכתוב תסריט.
אגב היינו יכולים לצאת עם כלבת בקיץ או בספטמבר אבל אז היינו נאלצים להתחרות בשני סרטים ישראלים שמכוונים לאותו קהל יעד, זוהי סדום ופעם הייתי.



מה היה החלק הכי הקשה?
לא היו משברים נפשיים כי אין זמן למשברים נפשיים כשאתה מחליט לכתוב, לביים ולערוך את הסרט שלך. אין לך את הפריבילגיה הזו. אין זמן למחשבות, אין זמן להרהורים, אתה תמיד נמצא בחזית של קידום הסרט שלך.
הרגע השברירי היחיד שלנו היה כשאחד השחקנים - לא נספר מי - גילח את ראשו ממש יום לפני צילומי ההשלמות ונאלצנו לחכות כשלושה חודשים עד ששערותיו יגדלו. ממש כמו ב"פמלייה".
אגב, אם תגלח - בחירה לא מקרית של מילים - את שלושת החודשים הללו מזמן עשיית הסרט, תגלה שאנחנו כבר יורדים לתהליך של שנה וחצי מזמן הצילומים ועד הרגע שהוא היה מוכן.

למה "כלבת"?
השם הוא סמלי. אין בסרט מחלה ממשית שמתפשטת. השם מתייחס להתרחשות אנושית אלימה. למעשה אנחנו בוחנים בכלבת כיצד שרשרת של אי הבנות המגובה בחוסר סבלנות גוררת אקטים קיצוניים של אלימות.

אהרון, כמבקר קולנוע, מה היית כותב על הסרט?
יצירת מופת, חמישה כוכבים. אני צוחק, כמובן. אבל, אם נהיה רציניים לרגע: יצירת מופת, חמישה כוכבים.

את מי הייתם צריכים להפחיד לקבל מימון?
כדי להשיג את המימון הראשוני לא היינו צריכים להפחיד אף אחד. אחד המפיקים הראשונים שניגשנו אליו היה חיליק מיכאלי (סיפור גדול, פעם הייתי) והוא מאמין גדול בסרטים שיעדם הוא הקהל ולא רק הביקורת והפרסים הבינלאומיים. כשחיליק קרא את התסריט הוא התאהב בו מהרגע הראשון. הוא אמנם שונא סרטי אימה אבל היה משהו בהומור ובדיאלוגים ובעובדה שכלבת הוא גם מותחן טוב שגרם לו לזרז את החלטתו והחלטתו הייתה מאד מהירה.

קרן רבינוביץ' מאד אהבה את התסריט אך לא האמינה שנצליח לעשות את הסרט בתקציב ששמנו לעצמנו. לכן היא נכנסה רק בשלב הרבה יותר מאוחר לסרט כשהצגנו לה ראף-קאט של הסרט. אחרי הצפייה בגרסה הזו הקרן התלהבה מהממצאים ובחרה להשקיע בנו כסף שעזר לנו מאד בשלב הפוסט-פרודקשן.

באילו קטגוריות אתם רואים את עצמכם מועמדים בפרסי אופיר?
אנחנו היינו מחלקים פרסי משחק לכל השחקנים שלנו. חבל שאין פרס אנסמבל כי האנסמבל של כלבת עושה את הסרט הזה.
היינו מעניקים לנו את פרס הסרט הטוב ביותר כי היינו רוצים לראות את המפיקים האמיצים שלנו מקבלים שכר על הרצון שלהם לשנות את פני התעשייה הישראלית.
היינו נותנים פרס גם לצילום המדהים של גיא רז, למעצבי הפסקול המטריד, רונן נגל ותומר אליאב וכמובן למלחין האגדי שלנו, פרנק אילפמן. למעצבת התלבושות, מיכל דור. למאפרות, אתי בן נון ואלינור גיגי. בקיצור, לכולם!

יש לכלבת פעילות רבה בפייסבוק, אבל אין לסרט אתר עצמאי ולא שילוט חוצות.
זה לא שויתרנו על הפרסום "הישן" כי מהשבוע אתה תופגז גם בשילוט חוצות ובקרוב תראה בניין שלם בתל אביב כשפרצופה המושלם של אניה בוקשטיין עוטף אותו.
ה"בקרוב" שלנו מופיע בבתי הקולנוע ברחבי הארץ. בקרוב יהיו גם פרסומים בעיתונות הכתובה וגם ספוטים בטלויזיה.
מה שכן, המינון הוא אחר. הנוער נמצא היום באינטרנט. הוא מבלה שעות בפייסבוק. אתרים רשמיים לא מושכים תעבורה כמו הפייסבוק. המחשבה שאתה יכול לגעת באנשים שעשו את הסרט היא הרבה יותר מושכת מאתר מנוכר שיש בו תמונות וטריילרים.
יש לנו קמפיין ויראלי ולסרט ששמו כלבת זה אך הולם.
המפיק שלנו, חיליק מיכאלי, היה אחד המפיצים הגדולים בארץ ויש לו מוח שיווקי מבריק. עבור כל סרט הוא בונה יחד עם אנשי היח"צ והשיווק את המערך המתאים לו. מהרגע שסיימנו את העבודה על כלבת חיליק ידע שהדור שירצה לקנות את כלבת שוכן ביקום המקוון. הוא צודק.

מה הפרויקט הבא שלכם?
כרגע מתוכננים לנו שני סרטים נוספים עם חברת UCM גם הם משתעשעים עם ז'אנרים שונים ומשונים. יותר מזה לא נוכל לגלות כרגע, אבל יהיה שמח.

כלבת, סרט נושך, מוקרן החל מדצמבר בבתי הקולנוע ברחבי הארץ