הערות שוליים



מאת: צבי דובוש / נעלולה

בהשראת הסרט *) הערת שוליים החלטנו לכתוב שתי ביקורות. שתיהן כמובן צודקות והפוכות לחלוטין

הערת שוליים

*) צבי דובוש

יוסף סידר (הוא לא היה פעם יוסי?) מעניק לצופים סרט רע לב כאילו היה לארס פון טרייר, רק מעניין. שני חוקרי תלמוד בעלי גישות הפוכות מתחרים ביניהם. האחד, אב שהאמת והקטנוניות (שימו לב לכוכבית הקטנונית בשם הסרט) היא נר לרגליו אך לא הגיע לשום הישג ממשי במפעל חייו. השני, בן פרגמטי המוערך מאוד בעולם האקדמיה על ידי כולם חוץ מאביו הרואה בו כלי ריק.

מי מהם צודק ומהי האסכולה הנכונה לחקר התלמוד? אין לצופים מושג ואני מניח שבגלל זה בחר יוסף סידר תחום כל כך איזוטרי, כזה שהצופים לא יבינו בו ויוכלו להתייחס לליבת הסרט.

זוהי אחת הדרמות היחידות (היחידה?) שנעשו בארץ שאין בה פלסטינאים או הומוסקסואלים או אשכנזים וספרדים או חילונים ודתיים או סיפור אהבה (או כולם ביחד). הנושא כאן הוא נטו אב מול בן על רקע עולם האקדמיה האכזרי. מה יותר חשוב, האמת או המשפחה?

ליאור אשכנזי משחק כהרגלו בסדר גמור אך התענוג האמיתי הוא לראות את שלמה בר אבא בכלל, ועל המסך הגדול בפרט. האיש שגדלנו על שפמו ואקורדיונו וצהלת הסוס שלו. ליהוק מושלם לתפקיד הפרופסור המסוגר והאטום. נשמח לראות אותו בעוד סרטים :)

המוזיקה של עמית פוזננסקי נהדרת, העריכה של עינת גלזר זרחין מעולה. אם אתם מעל גיל 20 וחובבי דרמות, רוצו לראות.

וחוץ מזה, הביקורת של עמיתתי היא מאוד יפה אבל שגויה.





הערת שוליים

*) נעלולה

אז על מה היה *) הערת שוליים, שאלתי את דובוש בדרך חזרה הביתה. הוא היה על יחסי אבות ובנים, אמר לי דובוש. הוא היה על אמת ועל החיפוש אחריה. אבל אני, איכשהו, כל מה שראיתי היה סרט קטן על אדם קטן, קטנוני, מרוכז בעצמו, אנוכי ויהיר, שלא מסוגל למצוא בליבו ללכת הצידה ולתת את הבמה לבנו. הסרט שראיתי לא עסק כלל ביחסים בין פרופסור שקולניק האב (שלמה בר אבא) לבנו, פרופסור שקולניק הבן (ליאור אשכנזי), שהרי מבחינתו בנו הוא לא יותר מצל חיוור של דמות הגאון שהוא רואה לנגד עיניו כשהוא מתבונן בראי.

בעיני שקולניק האב, הוא מאחרוני נושאי לפיד החיפוש אחר האמת המדעית היחידה והקוסמית. הוא לא עוסק בקיצורי דרך, בעיגולי פינות או בשיפור תהליכים. תחת זאת, הוא עמל באופן סיזיפי, לפעמים חסר תוחלת, להגיע אל מה שמבחינתו היא האמת. במילים אחרות, יש לנו עסק עם גאון, הבעיה היא עם יתר האנושות, ובמקרה הזה, עם שאר האקדמיה. הם – וגם בנו אינו יוצא מהכלל – כל כך לא רציניים, כה מפוחדים מזוהרו המחקרי, הלמדני, השיטתי, שנוח להם להעריץ את בנו השטחי, שעוסק ברכלנות היסטורית, להגדרת האב.

הערת שוליים הוא סרט אווירה בדומה לביקור התזמורת, וממש כמותו גם פה הוא מונח כולו על כתפי שחקן אחד. אז זה היה ששון גבאי, הפעם זה בר אבא. אמנם, לכאורה, יש בהערת שוליים שתי דמויות ראשיות, אב ובנו, שאמורים להוות שתי נקודות כובד, אבל בפועל מדובר בסרט של ועל אדם אחד, שגם כשהוא לא על המסך פיזית, גבותיו העבותות והבעתו המיוסרת שורות על שאר הדמויות. והבעיה הגדולה עם שקולניק האב, למרות משחק מצוין באמת של בר אבא, היא העובדה שמדובר בדמות בלתי נסבלת לחלוטין. גם אם תרצה לרגע לקחת את הצד שכנגד, את הצד של הבן, דמותו של ליאור אשכנזי חסרת בשר. אז מה אם הוא אוהב סקווש, נהנה מחנופה ומסתדר לא רע עם אשתו? כל כמה שאשכנזי מנסה, הסצנות שקיבל חסרות את ה"משהו" הזה שיהפוך את הדמות שלו לתלת ממדית. כך שמה שבר אבא קיבל על מגש של כסף, עם מעט מאוד שורות והרבה מאוד צילומי אווירה, אשכנזי יכול רק לחלום לקבל. אולי כשיהיה גדול, או משה איבגי, או שניהם. כך או אחרת, יצאתי מהערת שוליים בתובנה שלא למדתי שום דבר ולא באמת הבנתי שום דבר על אף אחת מהדמויות.

*) הערת שוליים החל מ-2/6/2011 בבתי הקולנוע ברחבי הארץ