מגה מופלא ואיציק לוי



מאת: צבי דובוש, עורך אישים

איציק לוי (28), חולה תיאטרון מגיל 10, יצר ומככב בסדרת האינטרנט הרפתקאות מגה מופלא וילדון הפלא עם שרון אלכסנדר ודובל'ה גליקמן. תפסנו אותו לשיחה


למדת תקשורת ולא קולנוע או תיאטרון ובכל זאת פנית למשחק. איך זה משפיע עליך כשחקן?
המשחק והקולנוע אינם תחומים זרים לי. בגיל 10 צפיתי ב"הקמצן" של מולייר וב"משרתם של שני אדונים", ומאז נדלקתי על התיאטרון. בשלב מסוים גיליתי אצל סבתא שלי מנוי בלתי מנוצל לקאמרי והכרחתי אותה לקחת אותי איתה להצגות.
בתיכון למדתי במגמת קולנוע ולאחר השיחרור עשיתי קורס משחק בסטודיו למשחק ניסן נתיב.

העדפתי ללמוד תקשורת ולא משחק כי קשה להתפרנס רק ממשחק בארץ. לא רציתי להתרחק מה"שואו ביזנס", ולכן בחרתי ללמוד תקשורת במסלול פיתוח תוכן, שיש בו דברים מעשיים שעזרו לי בתור יוצר.

צ'ו'צו זה כינוי שנדבק אליך מאז סיימון? איך אתה מרגיש עם הזיהוי בתור דמות מתכנית שכבר לא קיימת?
הכינוי הזה נדבק אליי הרבה לפני סיימון, בתקופת הצבא. יובל נובלמן, ששירת איתי (ולימים נהיה הע. במאי שלי בהרפתקאות מגה מופלא וילדון הפלא), המציא הכינוי צ'וצ'ו, והחברים ביחידה קראו לי כך.

במהלך הלימודים עזבתי את הכינוי, אבל כשהגעתי לסיימון ורצו לתת לדמות שלי כינוי, דרור נובלמן, שהכיר את הכינוי מאחיו הקטן יובל, הציע את צ'וצ'ו.

אנשים ברחוב קוראים לי צ'וצ'ו וזה מאוד מתאים לי, כי איציק לוי הוא שם נפוץ ורציתי שם "מסחרי-בימתי", כמו שניר לוי מכנה את עצמו נירו. השם הזה נהיה חלק ממני, הוא תפס וממתג אותי כיוצר ושחקן קומי, גם חלק מחבריי קוראים לי כך.

איך הגעת לעבוד עם ביפ? האם הם נתנו לך יד חופשית יותר מערוצים אחרים (או שלא ניסית)?
דרור נובלמן הכיר לי בזמנו את אפרת אברמוב, יובל שגב ועוד יוצרים ושחקנים מביפ. אחרי סיימון הכרתי יותר אנשים מביפ ושלחתי להם רעיונות שלי. הרגשתי שביפ הוא הבית שלי בתעשייה ושמחתי להעביר לשם רעיונות, גם אם חלקם לא התקדמו.
לפני שנה ביפ חיפשו סדרות קומיות קצרות שיתאימו גם לאתר החדש שלהם, ומהנקודה הזאת התחלתי עם חבריי ערן אבן-טוב ומייקי גליקסברג לחשוב על רעיון שיתאים להם, וכך פיתחנו את הרעיון של הרפתקאות מגה מופלא וילדון הפלא.

אני שולח רעיונות גם לחברות הפקה ולזייכנים אחרים אבל אני באמת מרגיש שבביפ ניתנה לי יותר יד חופשית. ביפ הוא אחד המקומות היחידים בארץ שמנסה לפתח יוצרים קומיים צעירים, מעין מעבדה ליוצרים צעירים שנותנת במה להתפרע בקומיות שלהם. הוא כמו ארגז חול שאפשר להשתולל יותר ולהתנסות, אמנם בתקציבים נמוכים, אבל שם קיבלתי במה אמיתית להתנסות, ואני מודה מאוד למנהלי ביפ שנותנים לי וליוצרים אחרים את האפשרות הזו.



בוא נדבר על הרפתקאות מגה מופלא וילדון הפלא. מאיפה הגיע הרעיון?
מייקי גליקסברג מאוד אוהב קומיקס וגיבורי על והציע שנתחיל לפתח סיפור על גיבור על מקומי. חשבנו שיהיה מגניב להתמקד בדמות של גיבור על מזדקן שמתנהג בצורה הפוכה לאופן שבו גיבור על אמור להתנהג.
בביפ רצו שאהיה אחד השחקנים, וכך נוצרה הדמות של נתי, מובטל היי-טק שנפל עליו בעל כורחו להיות העוזר של גיבור העל, מעין אנטי גיבור, שכל הסיפור מסופר מנקודת ראותו.

במה הרפתקאות מגה מופלא וילדון הפלא הוא קומיקס ישראלי? האם "גיירת" עבורו רעיונות?
מגה מופלא זו הפקה מקורית בעברית והוא "קומיקס ישראלי" מראש. ניסינו להכניס אלמנטים ישראליים לתוך התסריט, כמו סצנה בליל הסדר, ומבחינת הארט חלק מהתמונות על הקירות הן של מגה מופלא ברגעים היסטוריים בישראל כמו מלחמת ששת הימים ויום כיפור.

לקחנו הרבה אלמנטים מגיבורי על אמריקאיים. בשמות הדמויות חיברנו תארים שתמיד מוצמדים לגיבורי על למשל יש גיבורים שנקראים מגה-משהו או משהו-מופלא, אז חיברנו את זה לאחד - "מגה מופלא", ויש כאלה שנקראים ד"ר-משהו, או משהו-קפטן (כמו קפטן אמריקה), אז חיברנו את זה ל"ד"ר קפטן".

גם באופי העריכה והאנימציה לקחנו השראה מסרטים וסדרות אמריקאיות, ויצרנו עם העורך עידן פוטרמן והאנימטור גל לוי עריכה ייחודית שלא נעשתה עדיין בארץ, בסגנון קומיקס, שבו המסך מפוצל לקוביות קומיקס, עם בועות דיבור, ושילוב של ציורים ואנימציה עם צילומי וידאו.

איך התנהלו הליהוקים? איך הצלחתם לשכנע את שרון אלכסנדר להחליף את החליפה בגלימה?
זו לא ההפקה הראשונה שאני מביים ומלהק אליה שחקנים מוכרים. ברגע שיש לך תסריט טוב בידיים, אתה מצליח למשוך שחקנים מוכרים, ולא פחות חשוב - טובים.
את דובל'ה גליקמן רצינו כבר בתסריט עצמו, עוד לפני שידענו שהולכים להפיק את זה. כשחשבנו על דמותו של מגה מופלא בזמן הליהוקים שרון אלכסנדר קפץ לנו לראש והאמנו שהוא יכול להתלבש בול על הדמות. לאחר שהוא קרא את התסריט נפגשתי איתו בבית קפה, וה"קליק" היה מיידי. לאחר הצילומים הבנתי ממנו ש"מגה מופלא" הוא מהדמויות המיוחדות ביותר שהוא עשה ושמאוד נהנה לגלם אותה.
שרון הביא לדמות רבדים שלא היו כתובים בתסריט, והיה תענוג לעבוד איתו, לביים אותו ולשחק לצידו.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשור? בעוד 30 שנה?
בעשור הנוכחי אשמח להמשיך להתפתח בתחום היצירה. השאיפה היא להתקדם לכיוון הפריים טיים וליצור סדרה שאהיה היוצר והשחקן, כמו אדיר מילר, דנה מודן, יעל פוליאקוב או נאור ציון.
אשמח במהלך מסוים בחיים גם לכתוב ולביים פיצ'ר.
מבחינת משחק, ממש אשמח לקבל תפקיד דרמטי עם עומק ורבדים, שחקנים קומיים מאוד טובים כשהם פונים לשחק דמות דרמטית. אשמח לגעת גם בתיאטרון, בבימוי או במשחק.

מה הטיפים שלך לשחקן שרוצה לשרוד וליצור בטלוויזיה הישראלית?
יש משל שנקרא "משל הצפרדע". ארבע צפרדעים ניסו לטפס על הר גבוה. כל חיות היער שצפו בהן צחקו עליהן וצעקו להן שהן צפרדעים קטנות שלא יוכלו לטפס ולהגיע לשיא ההר. שלוש מתוך הצפרדעים נשברו בעקבות הקריאות וירדו למטה, ורק צפרדע אחת המשיכה לטפס ולטפס, למרות הקריאות והצחוקים של כל שאר החיות, עד שהגיעה לשיא ההר. כשירדה למטה הצפרדעים האחרים שאלו אותה איך היא עשתה זאת, והיא לא השיבה, והן הבינו שהיא לא שומעת אותן היות והיא חירשת. מוסר ההשכל הוא שאם יש לך מטרה, תקשיב ללב שלך, ואל תתן לאחרים שיש להם את המנהג המגונה להיות פסימיים, לגנוב ממך את התקווה שיש בלב.
יש הרבה רגעי משבר בדרך, והרבה מסביב לא יבינו אותך, אבל צריך להקשיב לאמת הפנימית ולהאמין בייעוד שלך.
לא פשוט להיות יוצר, במאי ושחקן בישראל. התעשייה קטנה מאוד. אבל אם זה בדם שלך, אל תתייאש. יהיו הרבה "לא" בדרך, יהיו הרבה כישלונות, אבל זאת חלק מהדרך להגיע לפסגה.
בנוסף, ליוצרים צעירים כמוני, אני מאוד ממליץ לנסות ליצור במדיה החדשה ששם יש במה לכולם. האינטרנט הוא המקום להתנסות, ליצור ולפרסם את כישוריך. גם מבחינה קומית, האינטרנט הוא במה יותר פתוחה וזמינה לקומדיות מטורפות וקיצוניות מאשר הטלוויזיה המסחרית, והוא כלי טוב ליוצרים בדרך לטלוויזיה.