צחקו - זה עובד



מאת: צבי דובוש, עורך אישים

תפסנו את אלון גור אריה, יוצר קומדיית הקאלט המוסד הסגור (וגם תוכנית הרדיו היפופוטם) לשיחת מסדרון בעמידה.

אלון גור אריה אלון, תרגש אותי!
רגע, תן להסתכל ביומן, נראה מה אני עושה בימים אלה... (מוציא את הטלפון ומביט בלוח השנה) ממממ... אני כותב ומביים כמה פרוייקטים במקביל, ממש עכשיו עולה בנענע 10 העונה השלישית של תכנית המערכונים היפופוטם, שהייתי בצוות הכותבים והשחקנים שלה, הלחנתי את המוסיקה וביימתי את התוכנית ובסופו של דבר גם אצפה בה. בימי שישי תוכל למצוא אותי בסינמטק תל אביב, שם ממשיך להיות מוקרן הסרט המוסד הסגור בבימויי, שהוא פארודיה ראשונה בישראל בנוסח "סודי ביותר" והקרנותיו הפכו לארוע גדול בהשתתפות הקהל (לפני שהסרט מתחיל בודקים בקהל כמה פעמים כל אחד צפה בסרט. השיא כרגע הוא 21 פעם. אני חושש לבריאות הזוכה). לא מספיק? אני מרצה ומלמד על כתיבה ובימוי קומי, וזומם עם חברי דברים חדשים שאינשאללה יקרו בהמשך. (מביט שוב ביומן) שיט, נראה לי שפיספסתי פגישה. תן לי פתק שאומר שהתעכבתי בגללך, טוב? נגמרו התרוצים.

מה רצית להיות כשהיית קטן?
רציתי להיות פחות או יותר מה שאני היום. אני אומר פחות כי יש עוד הרבה מה לעשות. כתיבה ובימוי עשיתי כבר בועדת התרבות של הצופים, רק שאז לא ידענו שקוראים לזה ככה. הדמויות הראשונות מהיפופוטם הומצאו כבר בתיכון, כנ"ל התסריטים הקדמונים של המוסד הסגור. מוזר אה? בנאדם שיודע מה הוא רוצה מעצמו. טוב, אתה שאלת.

כשהלכתי ללמוד קולנוע היו לי שתי מטרות : לפתח את הסגנון שלי, וללמוד את השפה והכלים של התחום. את המטרה הראשונה לא קיבלו תמיד בזרועות פתוחות, כי קומדיות פרועות הן לא הלחם והחמאה של בתי ספר לקולנוע. כשהצגתי תסריט קומי להנהלה קיבלתי תגובה בנוסח "תעשה דרמה". או את התשובה "שמור את זה לפיצ'ר" (שמקבילה לפסוק מההגדה של פסח "בשנה הבאה בירושלים הבנויה"). תכלס הם צדקו, עכשיו כותבים מזה פיצ'ר. בשנה ב' הייתי צריך לביים תרגיל על פי תסריט קיים, יכולתי לבחור בין אשה שעוזבת את הבעל ומשאירה לו את הילד, בחור שעוזב את חברתו כשהיא בהריון, אחת שאמא שלה מתה, ועוד משהו טראגי ככה כמו שצריך. אז בחרתי את האשה שעוזבת את בעלה והילד וביימתי מיוזיקל שלם, היא שרה לו "אני עוזבת אותך" זורקת עליו חלקים מהרכב המשותף, ופתאום נכנסות רקדניות, והשכנים פוצחים בשירה. הקהל היה מבסוט עד הגג, וגם אני, ואז במסדרון תפס אותי המורה ואמר: "אתה התלמיד הכי קשה שהיה לי". אני יודע שזה לא המיינסטרים של הקולנוע הישראלי. אבל מצד שני, הקהל בארץ צורך קומדיות, פנטסיה, אנימציה, מדע בדיוני ומחזות זמר בשפה האנגלית. אני חושב שהמילים "סרט סטודנטים" לא חייבות להעלות מיד אסוציאציה של זוג בדירה תל אביבית במשבר / פלסטינאי במשבר / משפחה שכולה שנכנסת למשבר גדול יותר מזה שיש לה באופן קבוע (זה כולל מחלות סופניות, ילדים בודדים, וכל הסרטים שהופכים נצחון במשחק כדורגל למטאפורה עמוקה לחיים).

אישים נותן לך מיליון דולר לפי שער יציג. איזה סרט יוצא לך?
במקרה כזה יוצאים מחר בבוקר לצלם את המוסד 2 ו-3 ביחד, והנה חסכנו לך חלק ניכר מעלויות הפקת סרט ההמשך. היתה לי זכות לעבוד עם קאסט שחקנים מופלא כמו השחקנים הותיקים אילן דר ואלי גורנשטיין ועם רון שחר, איריס אברמוביץ' ולנה אטינגר מהדור שלי, ואני מקווה לעבוד איתם שוב. בעצם הכל כמעט מוכן, קאסט, צוות, ואתה יודע מה? אפילו קהל כבר יש.
הסיבה שבחרתי להתחיל את הקריירה בקומדיית "ספוף" (לא מזמן למדתי שככה קוראים לז'אנר הזה) היא כי לא עשו את זה עדיין בארץ, וקיויתי שאם זה יצליח, זה ייתן לאנשים, כמוך, שמחלקים מליון דולר, תחושה שיש על מי לסמוך. המבחן בקומדיה הוא פשוט. צחקו – זה עובד. אם הייתי מביים דרמה קורעת לב ואנשים היו צוחקים – זה לא טוב. למעשה הייתי שמח לכתוב ולביים דרמה, ההגדרה לסרט החלומות שלי הוא "משהו שאם היה משודר בטלויזיה הייתי מוכרח להקליט אותו".

תחזיר את המיליון דולר. הרגע קלטתי שעבדת ארבע שנים על סרט של 40 דקות. זה 10 דקות לשנה! מה עובר עליך אחי?
זה מה שקורה כשעושים סרט בהתנדבות. למעלה מ-200 איש עבדו על הסרט, מפעלולנים ועד תזמורת סימפונית מלאה, כולם האמינו שאפשר לעשות סרט כזה בארץ. אפילו הסוס והצב שהצטלמו עשו זאת בהתנדבות. היו עצירות בדרך כדי לחסוך כסף לסצנה הבאה, שהרי למרות ההתנדבות, צריך לשכור את הציוד ולקנות פיצות לכולם. נסה להפיק סרט שאפתני בסופי שבוע ושבתות, ונפגש כולנו ב-2025 לצפות בו בדרייב אין עם המכונית המעופפת שלי. החלום המשותף של כל המעורבים זה שעל הסרט הבא נתחיל לעבוד ביום ראשון בבוקר.

צ'מע, כתבתי תסריט קורעע!!1 איך אני יכול לדעת שהוא קורעע!!1?
אם יש לך עלילת תסריט בראש, נסה לנסח אותו בשלושה משפטים, ואמור לחברך הטוב: "שמע רעיון לסרט", ואת שלושת המשפטים שלך. ואז הבט לו בעיניים, חפש שם ניצוץ; אם יש ניצוץ, סביר להניח שהחבר יגיד: "נו!?.. ומה קרה אז?...". אם כן עבור לשלב הבא. אם החבר ממלמל: "יופי, יופי, אחלה", סימן שהוא מנומס וצריך לברר מה לא עובד, לתקן, ולחזור על התהליך עם חבר אחר ואם הוא מצליח לעבור לשלב הבא.
השלב הבא: אם החבר אהב את הרעיון, ספר לו אותו שוב, אבל בשמונה משפטים, פרט יותר, וחפש שוב את הניצוץ בעיניים שלו. זו שיטה שעוזרת לעשות סדר בראש. כשמקבלים עצות, צריך לזכור שאנשים נותנים עצות בעיקר לעצמם - כלומר "איך אני הייתי כותב את התסריט אם הייתי במקומך". בהנחה שאתה מודע לתופעה הזו, יש דברים נפלאים שתוכל ללמוד מכל מי שתפגוש בדרכך. דווקא אלה שלא מתיימרים להיות מבינים גדולים בטלויזיה וקולנוע, יכולים להצביע על בעיות מהותיות במוצר, כי בסופו של דבר זה הקהל שבשבילו התכנסנו.
תהליך הבדיקה הזה יימשך עד לרגע האחרון. כשהמוסד הסגור היה כמעט מוכן, הגיע להקרנה בביתי קהל שלא מכיר אותנו באופן אישי, כזה שלא אכפת לו להגיד "חרא סרט" וללכת הביתה, ובזמן שהאנשים צפו בסרט צילמתי אותם בוידאו. כך היה לי קהל פרטי משלי שיכולתי להריץ אחורנית ולבדוק מתי הוא מרותק, ומתי הוא משחק בשיער מרוב שיעמום.

אני קולנוען צעיר שרוצה להיות אלון גור אריה. כדאי לי?
לא יודע אם כדאי לך להיות אני. זה ייצור טעויות כשיחפשו אותך בגוגל. אני יודע שיש עוד אלון גור אריה אחד בבני ברק; ביום שנפגש היקום יתפוצץ או משהו כזה.
לפעמים שואלים אותי אם כדאי להיות תסריטאי או במאי. קודם כל, קטונתי מלענות על שאלה כזו. אני עדיין לא במקום של לקחת אחריות על המקצוע, וחוץ מזה יש כל כך הרבה סוגים של יוצרים וכל אחד שונה מחברו. כדי לבדוק אם אני עדיין רוצה להיות אני כדאי לי לבדוק אם אני עדיין מסוגל להיות עצמאי, כלומר לעבוד על פרויקט אחד, כשבאותו זמן אני חי מקודמו ומקדם את הבא אחריו. תמיד חשבתי שאם אצליח לעשות את זה, אוכל להפוך את התחביב למקצוע. זה כמובן מקשה לענות על שאלה כמו "מה התחביבים שלך?", אולי אתחיל לעסוק בראיית חשבון להנאתי בשעות הערב.

בקיצור אפשר לשלוח לך תסריטים ולהתייעץ?
לימודים זה חשוב, זה מאפשר לך לטעות, לנסות, ולבדוק את הגבולות שלך (מה שבעולם האמיתי עלול להסתיים בשיסוף גרונך על ידי המפיק).
אני מעביר סדנאות כתיבה ובימוי קומי, ולכן יש כאלה ששולחים חומרים כדי שאחווה דעה, אבל לעתים אני נתקל במיילים עבי כרס שקשה להתמודד איתם. תסריטים כאלה מועברים לתיקיית "לטפל בהקדם". את התקייה הזו פתח המצפון שלי, ואטפל בה ביום בו אפרוש לגמלאות בקריביים. אז אגלה כמה טובות שכחתי לעשות לאנשים, או לחילופין כמה אחוזות הורישו לי ולא באתי לקחת את המפתחות בזמן. אם שולחים סחורה, אני ממליץ לספר את הסיפור בעמוד אחד, ובלי לרמות עם גודל הפונטים.

יפה מאוד. אלון גור אריה איפה תהיה עוד עשר שנים?
אתה השני ששואל אותי את זה החודש. מה קרה? מתכננים מסיבת הפתעה?

אלון, תודה רבה!
תודה שבחרת בי מכל תושבי הכוכב. היה שווה לחכות.