אישים - קולנוע טלוויזיה רדיו

היום צריך לתת לאנשים פריים מאד מושקע כדי שתהיה סיבה להגיע לקולנוע

מאת: צבי דובוש

לפני בדיוק עשר שנים אלון גור אריה היה המרואיין הראשון של אישים. עשר שנים עברו והמוסד הסגור סוף סוף הפך לסרט קולנוע באורך מלא. תפסנו אותו לשיחה כי בכל זאת, לא כל יום יוצאת בארץ קומדיה שדיוויד צוקר היה מעורב בה

איך כותבים סרט כמו המוסד?
זו קומדיה מטורפת, אבל כמו כל סרט קולנוע, צריך רעיון טוב ויותר מסובך - תסריט, ואז המון דראפטים. אמנם מבקרים מזכירים לטובה את צפיפות הבדיחות פר דקה, אבל בלי עלילה, דמויות וקונפליקט אין סרט.
רק אחרי שנכתבת עלילה אפשר להתחיל לשים בדיחות ואז הן יזרמו עם סיפור. בסוג כזה של סרט צריך לצלם הרבה יותר רגעים מצחיקים ממה שצריך, ואז לסנן הרבה חומרים. הסרט צריך להיות לקט של עצמו.




הקטע שצחי הלוי זוחל מתחת למסך בתחילת הסרט הטריף אותי. זאת המצאה מקורית שלך?

תרשה לי להרכיב משקפי שמש ולהתרווח. כן בני, זו בדיחה מקורית. כדי שצחי יתחמק מהרעים, הוא מחליט לקפוץ החוצה מהסרט ולזחול מתחת לפריים של מסך הקולנוע. כדי לעשות את זה היינו צריכים לצלם ביום אחד את הזחילה, למדוד (שבעה מטרים) ואז לבנות במקום אחר סט עם סלי קש במרחק זהה מהם הוא נכנס ויוצא.
כדי שהוא יוכל לזחול מחוץ למסך, קצת לפני הבדיחה, בכל אחד מהקאטים, המסך קצת "נאכל" מלמטה בכמה מ"מ. הצופים לא מרגישים כי הם בתוך הסיפור ופתאום בלי שתרגישו נוצר פס שחור מתחת למסך אליו אפשר להשתחל.
דיוויד צוקר אמר על כמה בדיחות מעין זו "אני מופתע שלא חשבתי על זה בעצמי", שזו בצוקרית מחמאה גדולה. תרשה לי להרכיב עוד זוג משקפי שמש על אלה שכבר יש.

איך אתה חושב על כל הבדיחות?
יש בדיחות שצילמנו ועבדו פחות טוב ולכן הן לא בסרט, אלא על ההרדיסק שנותר על רצפת חדר העריכה. אבל זה אומר שצריך בסרט כזה לצלם הרבה יותר ממה שצריך ב-27 ימי צילום. זה לא פשוט וצריך להיות יעילים.

למה רק אילן דר חזר מהקאסט המקורי?
כי הוא הכי צעיר בקאסט.

מצד אחד נתתי כאפה לאישתי שישבה מימיני. מצד שני לקח לי שבוע להבין שאהרון-מן זה איירון-מן. כמה בדיחות יש בסרט?
לא יודע. עשיתי דרמה ואנשים צחקו. תכלס מעליב.

כמה צפיות אתה חושב שצריך כדי לקלוט את כל הבדיחות?
ישנם סרטים שתוך כדי צפייה אני מוצא את עצמי נפעם מכמות ההשקעה בפרטים הקטנים. יש סרטים שאת הבדיחות הקטנות ברקע מגלים בצפייה אחרי שנים. זה נכון גם לגבי סרטי טרנטינו ופיקסאר. אני חושב שסרטים כאלה גורמים לצופה תחושה שמשקיעים בו. בטח היום, צריך לתת לאנשים פריים מאד מושקע כדי שתהיה סיבה להגיע לקולנוע ולהמליץ לחבריהם ואויביהם על החוויה.

מה היה התפקיד של דיוויד צוקר בסרט?
זה התחיל בשיחות ליליות ארוכות (אצלו זה היה יום) על הידוק העלילה והמוטיבציה של הדמויות. אתה בטח חושב שאיש כזה יחפש בדיחה בכל דבר, אבל רוב הזמן התעסקנו במבנה. אחר כך כשהגיע לישראל כשבוע לפני הצילומים הוא נכח בחזרות, פגש את הקאסט. לימד כמה טכניקות מעניינות של בימוי. זה די סוריאליסטי לראות אותו פוגש את הקאסט הישראלי. הוא מאד התרשם מאיכות המשחק והשחיה שלהם בחומר. טוב, הם גדלו עליו. במהלך הצילומים היינו יושבים בבוקר לפני הצילומים ומשייפים את הדיאלוגים והגאגים.

למה לא כתבת את הסרט באנגלית וישר הוצאת אותו לחו״ל?
עכשיו אתה אומר?

נראה שבחו״ל יש יותר קהל לסוג הזה, לא? או יותר קהל, נקודה
זה נכון. אין מספיק דוברי עברית בעולם. אבל הסרט הוא חצי באנגלית. אפשר לשלוח לחו"ל 45 דקות.

הבנתי שהרסתם מסוק בזמן הצילומים?
הבום (מיקרופון בקצה מקל גדול) נתקע ברוטור של המסוק הפעיל והתנפץ לרסיסים. כולם יצאו בשלום. אבל הצוות הקים מצבה קטנה שכתוב עליה תנצב"ום.
את סצנות האקשן ופעלולי הקרבות צילמנו כמו שעושים את זה בכל סרט. הרי אם הייתי רוצה לצלם סרט אקשן לא היו נותנים לי. לעומת זאת כשזו קומדיה, זה תירוץ לעסוק בהמון ז'אנרים אחרים, אקשן, מד"ב, צבא. כשגשר המיתרים נופל, זה אקשן. כשגשר המיתרים נופל על טל פרידמן - זוהי קומדיה.

אני מבין שקשה יותר לכתוב סרט מהסוג הזה. אגב, איך הסוג הזה נקרא?
SPOOF. ככה קוראים לזה. זה תת ז'אנר של פרודיה שצוחק על ז'אנר קולנועי שלם. אבל מה זה משנה. הקהל לא קם בבוקר ואומר "מממ, מעניין איזו סרט בתת קטגוריה אראה היום". אנחנו רוצים להישאב לתוך סיפור, להתאהב בדמויות, לצחוק ולהגיד "וואו".

אבל 12 שנה? בחייאת!
לקח זמן לגייס תקציב, לשכנע שיש על מי לסמוך. כי אנשים לא ממהרים, ובצדק, להשקיע כסף במשהו שלא בטוח אם יצליח.
לקח לי זמן להסביר לעולם שאני כשיר למשימה. בזכות ולא בחסד, כי כשהיו יוצאים סרטים באותו נושא אמרו לי: "ניסינו, לא עבד". לא אומרים משפט כזה על סרטים רומנטיים, דרמות משפחתיות או סרטי צבא כי ברור שאם לא עבד הפעם, זה יעבוד בפעם הבאה כי במהלך השנים פותחו כלים טובים כדי לבדוק אם תסריט הוא טוב, כי יש למה להשוות. אבל כשמדובר בסרט ז'אנר, אין כלים. בעיקר בקומדיה שהרבה מהצלחת הסרט תלויה בגורמים שלא קיימים בתסריט, כמו תזמון, טון, ריאקשנים. פיזיות של השחקנים.
אז כדי לקבל דרגות, במהלך התקופה התמחיתי בבימוי וכתיבה של קומדיה. בטלוויזיה, על הבמה וסרטי קולנוע. התחלתי להרצות המון על קומדיה במסגרת "מועדון הסרט המופרע" בסינמטקים ואח"כ בכל מקום עם מיקרופון: פאבים, קתדרות, היכלי תרבות, מלונות וחניוני משאיות. כל פעם נכנסתי לנעליים של מישהו אחר כדי לספר על יצירתו, קצת כמו להקת קאברים. אמרתי שעד שלא אצליח לעשות את המוסד, כל חודש אכנס לנעליים של מישהו אחר. וזה מלמד המווון, וגם מקבלי ההחלטות מבינים שיש על מי לסמוך. עכשיו כשהחלום התגשם, אין לי סיבה לחיות. חבל.

האם יש מצב שלפני 2031 ייצא המוסד 2?
נסעתי בזמן וראיתי מתי יוצא המוסד 2, לא מגלה לך. רק אתן לך טיפ, תשקיע בבוטנים.