משחק ממכר



מאת: שרון בירקמן, מערכת אישים

מאיה גם מאיה, סרטה החדש של מיכל בת אדם, עוסק במלכודת החביבה כל כך על שחקנים ובמאים: אהבה עיוורת כלפי המשחק כמקצוע וכחוויה שיוצרת בני אדם טוטאליים, אבל בת אדם מנסה לומר משהו אחר.

לורנס אוליבייה התקשה להבין את הצורך של דסטין הופמן להיכנס לדמות במהלך צילומי סרטם המשותף, איש המרתון. "בחורי היקר", אמר אוליבייה המופתע כשגילה את הופמן נשאר ער למען אמינות הדמות שלו, "קוראים לזה משחק!". ומדוע הדבר מפתיע? מפני שעושה רושם שיוקרת התפקיד נמדדת פעמים רבות דווקא במידת ההקרבה של השחקן במהלך אותו תהליך של כניסה לדמות, שבה ככל שהוא מענה את עצמו יותר, כך תפקידו, כך סוברים, משורטט בידיו טוב יותר.

כשרן דנקר קיבל על עצמו תפקיד של אברך הומוסקסואל בעיניים פקוחות, הוא הגדיר את האתגר הגדול שלו בתפקיד בהבנת העולם החרדי. לשם כך, דנקר הגיע לישיבות ולבתי כנסת וניהל ראיונות עם חרדים הומוסקסואלים.

אבל היו שחקנים שעשו הרבה יותר כדי להיכנס לדמות: כשענת קלאוזנר ניסתה להיכנס לדמותה של מיאו בימים קפואים היא נשאה אותה איתה לכל מקום. בראיון איתה ב-2005 סיפרה קלאוזנר, כי הרגישה שבמובן מסוים הדמות משתלטת עליה.

תהליכי הכניסה לדמות בקולנוע הישראלי נדמים, אולי, כפחות דרמטיים מאשר הכניסה לדמויות בקולנוע האמריקאי (אם כי אלון דהן, שהעלה כ-15 ק"ג לטובת תפקידו בסיפור גדול ודאי יטען אחרת), אולם אין ספק שאת הכניסה הטוטאלית ביותר לדמויות מספקים שחקני תיאטרון. כחלק מההכנות לתפקידה בהצגה ארבייט מאכט פריי, רזתה סמדר יערון עד שהפכה לשלד וכן קעקעה על זרועה את תאריך הלידה של אביה.



גם מאיה, גיבורת הסרט הנושא את שמה, רוצה להיות שחקנית טוטאלית. אחרי שאינה מצליחה "פשוט לשחק", כפי שהמליץ אוליבייה, היא מתאמנת על לקוחות בבית הקפה בו היא עובדת ובסופו של דבר מלוהקת לתפקיד ראשי בהצגה כאישה צעירה שאיבדה את שפיותה, מנסה להיכנס לדמות באמצעות שהייה בבית חולים פסיכיאטרי ובסופו של דבר יוצרת פרשנות משל עצמה לדמות, שאינה עולה כלל בקנה אחד עם חזונו של הבמאי-מחזאי. מיכל בת אדם מנסה לשאול שאלות קשות על מקומו של השחקן. מי הבעלים של הדמות, מנסה בת אדם לומר לנו, הצופים. האם זהו המחזאי, שהסיפור אפילו מבוסס על אישה צעירה שהכיר ואהב, או שזו השחקנית הצעירה והנלהבת, שחיה את הדמות על בסיס יומי עד שמיטשטשים הגבולות בין השניים.

על כך נותנת בת אדם תשובה חד משמעית: אני לא יכולה לעשות שוב מה שעשיתי אתמול, אומרת מאיה לבמאי. את יכולה לעשות הכל, הוא משיב לה. את שחקנית. נדמה שבעשר הדקות האחרונות של הסרט שטחה בת אדם את כל הפילוסופיה שלה על יחסי השחקנים עם הדמויות ועם הבמאים, המחזאים והתסריטאים.

אתם שחקנים, אומרת בת אדם, פעם אחת באמצעות ההפרזה המאסיבית של מאיה בתיאור הטירוף שאחז בדמותה, שהביא לכך שהיא מפגינה על הבמה סימפטומים של כל אחד מהחולים שראתה בבית החולים הפסיכיאטרי, ופעם שנייה באמצעות השורה הקצרה ההיא של הבמאי, המקפלת בתוכה השקפת עולם שלמה.

מאיה החל מיום חמישי 13/5/2010 בבתי הקולנוע