עד עכשיו זאת הייתה הכנה

מאת: עמית יוסוביץ', מערכת אישים

עמי מנדלמן (60), חבר בדימוס בהכל עובר חביבי והיום מדבב ובמאי דיבוב פורה. תפסנו אותו לשיחת אסוציאציות.

להקת חיל התותחנים
בפרספקטיבה לאחור, אני מידי פעם מסתכל בסולואים שיש לי מהלהקה ביוטיוב ורואה איזה פרח עדין וזך הייתי. קרן, זוגתי, כל כך מאוהבת. "תראה איזה מתוק אתה! בלי שפם!". הודיתי לאלוהים שהוציא אותי מהתעלה ונתן לי אפשרות לעלות על במה ולהופיע עם הלהקה המדהימה הזו, שיכלה רק להיחשב כחלום אז עבורי.
כבר בגיל 12 התחברתי אל המוזיקה בדרך כלשהי ובלהקה הבנתי איך. לדעתי העדינות הזו, הסולידיות, הביישנות שבלהקה, מסבירה את זה שהסתפקתי בלהיות "עמי מהכל עובר חביבי". יש בי רצון להוציא חומרים שכתבתי, כאמן, אל הקהל ועוד אעשה את זה.

אף אוזן גרון
יובל דור וקיקי רוטשטיין היו לפני בלהקת חיל התותחנים, בתוכנית הראשונה. כבר אז הייתה להם שלישייה עם עוד בחור מהלהקה. כשהוא השתחרר הם חיפשו מישהו שימלא את השלישייה, ונוצר קשר ביני לבין קיקי בחיפה. עשיתי "אודישן", הוא הקליט אותי בביתו, השמיע למעבד המוזיקלי בני נגרי והם החליטו שהם מביאים אותי ללהקה. היה קשה מאוד להוציא אותי מאיזור קרבי לאיזור ג'ובניקי.

הכל עובר חביבי
פעם הופענו בדרום אמריקה במשך חודש וחצי, בעיקר בקהילות יהודיות. שכן דרום אמריקאי אמר לי "אתם נוסעים באפריל? יהיו 2-3 הפיכות בממוצע". הוא צדק. הגענו לצ'ילה והיה שם מתח. מחתרת פעלה, והיה עוצר. המטוס נחת בלילה וידענו שאנחנו נוחתים לעוצר אז נסענו בשני רכבים דיפלומטיים עם דגלים לבנים. כשהתקרבנו לעיר, פתאום התנפלו עלינו גדודים חמושים ואמרו לנו לצאת מהרכבים בידיים מורמות. שלומית אהרון נסעה עם הבת הקטנה שלה ולא יכלה להרים ידיים. אמרתי לעצמי "אם אחד פולט כדור כולם ממשיכים". "זה מה שאתה עושה לפרנסתך, זמר?". בסוף הכל נגמר בשלום כשהם ראו שאנחנו שם למטרות טובות.

אירוויזיון
באירוויזיון נסענו עם צדי צרפתי, שלומית הייתה בהיריון בחודש שישי. זה היה באירלנד, והם נורא פחדו מהטרור של אש"ף היינו מטרה. שמו עלינו מן אנשי ביטחון כאלה, שהתלוו לכל אחד מאיתנו אפילו לשירותים.
צדי הוא מיסטר שואו ביזנס. הפך את שלומית מילדה צנועה לסוג של דיווה. בשיר "מדרגות הרבנות" הוא הלביש אותה בחצאית מיני. גם את חוה אלברשטיין הוא הלביש בצורה דומה. היה תענוג לעבוד איתו. אני ממש אוהב אותו.
אבל יש איזו מן סתירה. כשהכל עובר חביבי הגישו את הללויה לקדם אירוויזיון, צדי היה בוועדה שפסלה אותנו. עד היום אני לא יודע מה קרה שם בדיוק.

אפרים קישון
כשעבדנו על סאלח שבתי בהבימה הלכתי לבית של אפרים קישון והוא אמר לי במבטא הונגרי "אני נותן לך תפקיד שלא היה בסאלח שבתי הסרט: דניאל וויסברגר, מנהל המעברה".
מאחר שזה היה מיוזיקל, שרתי את פרח הלילך של חביבי בהצגה. כשהתחילו חזרות, זאב רווח אמר לקישון "אבל עמי לא שחקן, הוא זמר! זה תפקיד תפקיד, צריך שחקן לזה!". חביבי היו חזקים מאוד באותה תקופה וקישון , בצורה מאוד אירופאית, אמר לו "עמי יבוא אליי ואני אעבוד איתו על התפקיד אצלי בבית".
הייתי מגיע אליו הביתה, אדם עם חוש הומור שאין כמותו, טיפוס מאוד מעניין, והוא היה אומר לי "נעבוד עשר דקות על התפקיד ואז ניגש לעניינים שלנו. דיאלוגים על החיים". הוא היה ענק, מכרו אותו בכל העולם, אבל המשיך להתחרות בצברים. היה מאוד חשוב לו, בתור ניצול שואה, לזכות בהכרה, להיות מחובק ומוערך בארץ.

דיבוב
אני קורא לזה "עולם שכולו טוב". חכמי היהדות אמרו שגן עדן הוא עולם שכולו טוב, שאתה זוכה לו אחרי יציאתך מהעולם אם היית בן אדם טוב. אני טוען שיש לי את גן העדן הזה בגלגול הזה. אני מתעסק עם דמויות שגורמות לי רק הנאה, בניגוד להתעסקות עם בני אדם. הן לא מאכזבות אותך. בעבודה אני מרגיש שאני בטיפול פסיכולוגי. גופי לדוגמא מאוד דומה לי. הסרט של גופי עוסק באבא "היפי" וילד מתבגר. זה מאוד הזכיר לי את יחסיי עם ילדי. הרגשתי שזה אוטוביוגרפי. גם בצפייה חוזרת אני מרגיש ככה.
אני מאוד מאושר ומאוד גאה בזה שהרבה פעמים כשאני עושה אודישנים לחברות אמריקאיות שלא מכירות אותי וההחלטה שלהם היא אובייקטיבית, הן בוחרות בי.
אני חושב שהגיע הזמן לקדם את עניין הדיבוב בארץ. לדעתי יש לקרוא לעוסקים במלאכה "אמני דיבוב" ולהעניק פרסים גם בתחום הזה. הפונטיקה של המילה "מדבב" זורקת את המוח ל"דביבון" או ל"מדובב" של אסירים בבתי כלא, וזו אינה המטרה. זו אמנות לכל דבר, כמו תיאטרון, כמו שירה וכמו משחק. המקצוע היום הרבה פחות מוערך. משלמים פחות. אמני הדיבוב, מן הסתם עסוקים כל אחד בקטע שלו ולכן אף אחד לא קם ומקדם את העניין. מל בלאנק הוא האבא הרוחני שלי בתחום הדיבוב. הוא הקול שמאחורי כל הלוני טונס ואני מודה לו, במקום שבו הוא נמצא עכשיו ואני מרגיש שנשמתו התגלגלה אלי.
האנשים שעוסקים בדיבוב הם היפרים כולם. תומש, אני, גיורא קנת, עידו מוסרי. אנשים מאוד משוגעים. טל פרידמן, ציון ברוך, עלמה זק - מתאימים מאוד לדיבוב, גם אם הם כוכבים. הם משוגעים מספיק.

שפרירה זכאי
הבן גוריון של הדיבוב בארץ. היא לימדה את כל הדור הראשון שהתחיל לעשות דיבוב. הייתי אז במעמד של אמן מוכר, והיא אמרה שהיא לא יודעת איך זה יסתדר איתי. זה לא בער בי, לא ידעתי מה זה, אבל הרגשתי שאני יכול להצליח עם זה.

דיבוב מחדש של סדרות עבר
אני תמיד אומר לשמור על המקור כמה שאפשר. לרוב עושים את זה מסיבות טכניות כמו החלפת חברת הפקה. אני מאוד בעד שימור אמנויות. אבל האמת היא שכיף גדול לעשות דברים של פעם עם התייחסות של היום. היום הרבה יותר קל גם מבחינה טכנית. הדברים משתנים, הומור משתנה (לא בטוח שלטובה). למרות זאת לדעתי צריך לשמר למען הנוסטלגיה.
היום החיים הם כל כך רב ערוציים, שאפשר לעשות ערוצים של נוסטלגיה וערוצים עדכניים.



פומבה (מלך האריות)
אלוהים שלח אלי את חזיר היבלות הזה. הכל התחיל מאיזו הקלטה שיצאתי ממנה עם שפרירה, שדיברה עם הטכנאי על הסרט ורצתה כבר לשלוח 4 אודישנים לאמריקאים. ביקשתי ממנה לשלוח חמישי שלי. לא היה לה זמן אבל אחרי שכנועים היא הסכימה. שלחנו אודישן ומכאן השאר היסטוריה.

מר קראב (בובספוג מכנסמרובע)
לא היה אפילו אודישן. זו דמות שהיה לי קשה בתחילה לבצע בגלל הצרידות שלו, שהכאיבה לי בגרון. לאט לאט פיתחתי טכניקה לקולו המיוחד , ועכשיו אני יכול לדבר כך אפילו 6 שעות בלי להצטרד בכלל.

מקיטה (דרגון בול Z)
ביפנית הדמות נקראת בכלל וג'יטה אבל בגלל אי הבנה בין המתרגמת לבמאית אורלי קטן הדמות הפכה למקיטה. לפי מה שהבנתי, מדובר בטעות שמיעה. הסדרה דובבה מיפנית ולא יכולנו להבין מילה.

דניאל, יונתן ורועי
כל אחד בתורו נכנס לאולפן ודיבב. יונתן שלי דיבב את ארנולד מאוטובוס הקסמים המיתולוגי, רועי דיבב בשרק הראשון את הדובי הקטן מזהבה ושלושת הדובים שצעק "הכלוב הזה קטן מידי!".
לפעמים שואלים "איפה ההצלחה". לא צריך לחפש אותה אצלי, תסתכלו על שלושת ילדיי שמתפקדים בדיוק כמו שלימדתי אותם. זאת אומרת שהחינוך היה בסדר איכשהו.

הגשמת חלומות
הלהקה, שורה סולו, שיר סולו, קריירה בינלאומית, דיבוב, להכיר אישה, להתחתן. כל אלה חלומות שהגשמתי ואני יכול להסתכל אחורה ולהגיד שהגשמתי את רוב חלומותיי. אני קורא לכל מי שיש לו חלום והוא מרגיש אותו בוער בו מבפנים ללכת אחרי החלום ולהגשים אותו. אין דבר יותר מספק מזה.

דיסק חדש
לשאלה "למה עד עכשיו לא הוצאת דיסק סולו" התשובה היא שעד עכשיו זו הייתה הכנה. הייתי עסוק. עכשיו, בגיל שישים, זה עומד לקרות. כשאתה רוצה שדברים יצליחו לך, נישואים, ילדים, עבודה - זה לוקח את הזמן שלו. האמת היא שבשביל להיות זמר סולן צריך לוותר על דברים אחרים.


איור עמי מנדלמן: יובל בינדר